אסבסט – זהירות בצד תועלת.
אסבסט הוא חומר סיבי המוכר והידוע לאדם מזה כמה אלפי שנים. אחד הדברים המאפיינים את החומר הזה הוא העובדה שהוא איננו דליק, הוא חסין למים והוא איננו מוליך חשמל. כבר היוונים הקדמונים הכירו את החומר הזה והם שנתנו לו את שמן (אסבסט = לא דליק). גם המצרים הקדמונים השתמשו בו למטרה נעלה – הם יצרו ממנו בגדי קבורה… במקומות אחרים נבנו ממנו כלים שונים, בין השאר שולחנות או תנורים.
בשנות החמישים, עת הגיעו לארץ העליות הגדולות מתימן, אירופה וצפון אפריקה נבנו שכונות שלמות מלוחות שהיו מורכבים מבטון מעורב בסיבי אסבסט. החומר שנוצר היה גם זול, גם חזק וגם מבודד טוב יחסית. נעשתה בנייה מסיבית שהתבססה על החומרים האלה, בנייה של מבנים שלמים, של גגות מבנים, סככות ומחסנים. ישראל התמלאה באסבסט, פשוטו כמשמעו.
אבל אליה וקוץ בה – כעבור עשרות שנים התגלה כי שאיפת אבק שנוצר משברי אסבסט הינה מזיקה לבריאות וגורמת או עלולה לגרום לסרטן הריאות. למרות השוני בסוגי האסבסט התברר כי כמעט כל הסוגים שלו חושפים את מי שמצוי בקרבתם לסכנה. חלפו עוד כמה שנים והוחל במבצע מאסיבי לפירוק מבנים כאלה והרחקתם מאזורים שבהם הם יכולים להזיק. פירוק גגות ומבני אסבסט הוא תהליך לא פשוט, כיון שהוא דורש יכולות טובות יותר מאשר הריסת מבנה. כיון שהריסת מבנה גורמת לאבק, וכיון שאנו כבר יודעים שאבק הנוצר משברי אסבסט הוא הגורם לבעיות שצוינו לעיל, אסור להרוס את המבנה בשיטות הרגילות וחייבים לפרק אותו. לכן כשמדובר במבני אסבסט או בגגות כאלה משתמשים במילה פירוק ולא הריסה.
העובדים המקצועיים והמיומנים של חברת ציון חורי עבודות עפר ופיתוח מתמחים בין כל שאר תחומי ההתמחות שלהם גם בפירוק מבני אסבסט ופינוי מסודר של הבניין המפורק לאתר הטמנה. כיון שהחומר אסור בשימוש לא ניתן גם למחזר אותו.
למרות זאת כדאי לומר כי האסבסט לא אמר את מילתו האחרונה וניתן לשלב אותו ביצירת מוצרים חסיני אש כמו גם מוצרי בנייה שונים. האסבסט איננו מצוי כמחצב בישראל והוא מובא אלינו ממקומות אחרים.